חובת פרישה בגלל גיל- לגיטימית

החוק המתיר למעסיקים לחייב עובדים לסיים את עבודתם עם הגיעם לגיל פרישה הוא חוקי ולגיטימי, ובג"צ דחה עתירה לביטול החוק שהוגשה על בסיס טענה לאפליה על רקע גיל.

נושא חיוב עובדים לפרוש מעבודתם בשל הגיעם לגיל פרישה נדון לאחרונה הן בבית הדין הארצי לעבודה, והן בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. אל בית הדין הארצי הגיעה עתירתה של עובדת באוניברסיטת בר אילן אשר התבקשה לסיים את עבודתה עם הגיעה לגיל 67, הוא גיל חובת פרישה[1]. העובדת ביקשה מהאוניברסיטה להמשיך ולעבוד, אך נענתה כי אין תקציב להמשך העסקתה מעבר לגיל הפרישה.

בית הדין הארצי קבע כי לאור חובות תום הלב וההגינות, בשילוב עקרון השוויון והוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, על מעסיק אשר מופנית אליו בקשה של עובד להמשיך ולעבוד לאחר גיל הפרישה לשקול את בקשתו בכובד ראש.

עובד המקבל תשלום באחוזים מהפדיון זכאי לקבל את נתוני החשבונות של המעסיק

מעסיק חייב למסור לעובד את הנתונים הכספיים שלו לרבות נתוני מכירות ורווחים, כאשר הוסכם עם העובד שהוא זכאי לקבל תשלומים המחושבים באחוזים מרווחי או פדיון המעסיק.

אל בית הדין האזורי לעבודה פנה עובד אשר טען כי הוא זכאי לקבל בונוסים אשר נגזרו מסכומי העסקאות שביצעה המעסיקה. מעבר לדרישה לקבל את הבונוסים הללו, ביקש העובד גם להורות למעסיקה לחשוף בפניו את כל נתוני החשבונות הנוגעים לעסקאות שבוצעו בחברה, כדי שהוא יוכל לבדוק שהסכומים המשולמים לו נכונים.

התובע שימש כסוכן מכירות. לאחר דיון ממושך בסוגיה אישר קודם כל בית הדין כי הוא השתכנע כי הגם שהדבר לא עוגן בכתב, המעסיקה אכן הבטיחה לשלם לעובד 3% מכלל הרווח התפעולי (ולא החשבונאי) שלה כפי שהושג לאחר ניכוי כל הוצאות כלל העסקאות כולל עמלות כלל הסוכנים. ובית הדין אף שוכנע כי כדי לממש את זכותו זו של התובע, זכאי התובע למתן חשבונות מאת המעסיקה.

תשלום פיצויי פיטורים על רכיב שעות נוספות גלובליות

מעסיקים רבים משלמים לעובדיהם רכיב של שעות נוספות גלובליות, באופן קבוע, במטרה לשמור על עלויות העסקה קבועות ללא תלות בהיקף העבודה של העבודים בפועל. ככלל, על פי הגדרת החוק, תשלום בגין עבודה בשעות נוספות אינו חלק מהשכר הקובע לצורך חשיוב פיצויי פיטורים. אל בית הדין לעבודה הגיע מקרה בו טענה עובדת [1]  כי תשלום "ש.נ. גלובאליות" אשר שולם לה מדי חודש צריך להיכלל בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שלה.

ההלכה המשפטית הינה כי "המבחן העיקרי שנקבע לפירוש מושג 'המשכורת הקובעת' … והכרעה בשאלה אם רכיב שכר מהווה תוספת אמיתית (ולא פיקציה) או 'חלק מהשכר הרגיל' הוא, האם התשלום (של התוספת) מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, ותלוי בכך שמי שבו מדובר, מתקיים בו אותו תנאי או גורם". עוד נפסק, כי לא ניתן ללמוד מהכינוי שניתן לאותו רכיב והעובדה שהסכום הכלול בשכר מכונה כ"תוספת" בשם כזה או אחר, אינו קובע את מהותו של אותו סכום.

שעות טיסה כשעות עבודה; ותשלום שעות נוספות

בית הדין הארצי הפך את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, וקבע כי שעות טיסה אינן זמן עבודה המזכה בשכר. בנוסף, עובד שמרבית עבודתו נעשתה מחוץ לחצרי המעסיק, אצל לקוחות, והוא נמדד לפי תפוקות, עדיין זכאי לתשלום שעות נוספות.

התובע בתיק זה נדרש במסגרת עבודתו לנסיעות עבודה לחו"ל. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי שעות הטיסה עצמן הן שעות עבודה המזכות את העובד בשכר, ועל כך הוגש ערעור זה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי סבר כי שעות הטיסה הן כמו שעות הנסיעה אל מקום העבודה ובחזרה ממנו. החוק מגדיר שעות עבודה כזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה. בזמן הנסיעה אל ומהעבודה העובד אינו עומד לרשות העבודה, וכך גם בשעות הטיסה, ולכן נקבע כי אין לראות בזמן הטיסה כזמן עבודה. חשוב לשים לב שבית הדין הארצי סייג את קביעתו לנסיבות הספציפיות של התיק, כאשר הוגדר מראש בהסכם העבודה שהעובד יידרש לנסיעות לחו"ל והוא התחייב בהסכם העבודה לבצע את העבודה בכל מקום בו החברה מנהלת את עסקיה, ובית הדין ציין במפורש כי יתכן ובמקרה אחר התוצאה תהיה שונה.

פורסם צו הרחבה המגדיל את ההפקדות לפנסיה

לפני כמה ימים נחתם צו הרחבה על ההסכם הקיבוצי אשר הסדיר את העלאת שיעורי ההפקדות לביטוח הפנסיוני, כתחליף לתיקון 12 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 ("חוק קופות הגמל"). מטרת צו ההרחבה- קביעת שיעורי הפקדות אחידים ללא תלות במוצר הפנסיוני שבחר העובד (ביטוח מנהלים או קרן פנסיה).

כפי שעדכנו בעבר, באוגוסט 2015 נחקק תיקון 12 לחוק קופות הגמל, אשר צפוי היה להיכנס לתוקף בחודש פברואר 2016. התיקון לחוק קבע כי לא ניתן לקבוע שיעורי הפקדות שונים לקרן פנסיה ולביטוח מנהלים; וכי אם נקבע כי המעסיק יפקיד בגין העובד "עד 2.5% בגין ביטוח אובדן כושר עבודה", העובד זכאי למלוא אותם 2.5%, ולא רק לעלות בפועל של הרכיב הזה למעסיק.

הוראות התיקון יצרו אי בהירות גדולה לגבי אופן יישומו, וכן לא התיישבו עם הוראות נוספות בקשר עם חובת ביטוח פנסיוני. בעקבות דין ודברים בין ארגוני העובדים, המעסיקים, והאוצר, נחתם הסכם קיבוצי (אשר תוקן בהמשך), ופורסם צו הרחבה המחיל את הוראות ההסכם הקיבוצי העדכני על כל העובדים. הוראות צו ההרחבה חלות על כל העובדים והמעסיקים בישראל.