הטעויות שמעבידים עושים כשהם מפטרים עובדים

פיטורי עובדים הם אף פעם לא נעימים. לפעמים, מבלי שהם יודעים, המעבידים רק מחמירים את המצב, בכך שהם לא מנהלים את הליך הפיטורים כמו שצריך. הנה למשל 5 טעויות שמעבידים עושים כשהם מפטרים עובדים:

1.      מותרים על שימוע

"שימוע" הוא מונח משפטי להליך שבו מאפשרים לעובד להציג את עמדתו לפני שמקבלים החלטה בענינו. הדין בישראל מחייב כל מעביד לערוך שימוע לכל עובד, בכל נסיבות של פיטורים. מעבידים רבים סבורים כי הם פטורים מחובת השימוע במקרה של עובד זמני, עובד חדש יחסית, פיטורים בגלל צמצומים, ועוד. אבל למעשה, בכל המקרים, חייבים לערוך לעובד שימוע. עוד טעות שמעבידים עושים בענין זה, היא המחשבה כי כבר החליטו, ובין כה העובד לא יוכל לשכנע אותם אחרת, ולכן אין טעם בהליך. יש היגיון והגינות בכך שמאפשרים לעובד להציג את עמדתו לפני שמקבלים החלטה כה קריטית לגביו. אין זה אומר שאסור לפטר עובדים או ששוללים מהמעביד את חופש ההחלטה, אבל כן צריך לעבור את התהליך הנכון.

AGEISM (אפליה על רקע גיל)- זה יכול לקרות גם לך.

יש הרבה סוגי אפליה שחווים עובדים, אבל נראה כי אפליה על רקע גיל היא בדרך כלל האפליה המעליבה ביותר. זה יכול לקרות לכל אחד, שהרי גם גברים וגם נשים, בני כל העדות ומכל המוצאים, מזדקנים. ולכן האפליה על רקע גיל לא מפלה אף אחד לרעה. מה שמעניין הוא, שבעבר היה מקובל לחשוב שאפליה כזו מופנית כלפי מבוגרים בלבד (הגם שחל שינוי עם השנים ביחס למי נחשב "מבוגר", ולמרות שתוחלת החיים ואיכות עולות, הגיל בו החלו עובדים להיחשב כזקנים רק הלך וירד). אבל מתברר שכיום גם עובדים צעירים יכולים לסבול מאפליה על רקע גיל במסגרת הליכי קבלה לעבודה, ומעסיקים סוברים שהם לא מתאימים רק על בסיס גילם.

דרוש: תיקון לחוק שעות עבודה ומנוחה

היוזמה הנוכחית לתיקון חוק שעות עבודה ומנוחה לא רק נכונה, אלא הכרחית. חוק שעות עבודה ומנוחה נחקק בשנת 1951. כן, זו לא טעות. אחד החוקים החשובים ביותר בשוק העבודה נחקק לפני למעלה משישים שנה. לא יכול להיות שחוק כה חשוב לא יתאים את עצמו לשינויים ולהתפתחויות של עולם העבודה. הועדה המיוחדת לבחינת תיקון החוק יכולה להרים את הכפפה ולהיות החלוצה ביישום היוזמה שנשמעת כבר מזה זמן רב, לאבחן בין סוגי עובדים שונים מבחינת ההגבלות המוטלות עליהם והתחולה של חוקי העבודה. כמו שאין דין עובד לפני שישים שנה כדין עובד דהיום, כך אין דין עובד סיעוד כדין עובד בהיי טק, ואין דין סמנכ"לית בבנק כדין מורה בבית הספר.

צאו מחשבון הפייסבוק שלנו!

מדינת מרילנד התחילה במה שנראה כמו הטרנד החקיקתי הנוכחי בארה"ב. במרילנד נחקק חוק האוסר על מעסיקים לבקש ממועמדים לעבודה את הססמא לחשבון הפייסבוק שלהם. מה בעצם ההבדל בין חשבון פייסבוק לחשבון מייל פרטי, ולמה שלמעסיק פוטנציאלי תהיה בכלל זכות לבדוק את ההתנהלות של מועמד לעבודה בתחומים הללו? האם מותר למעסיק לפתוח את הדואר שמונח בתיבת הדואר הפיסית בביתי? האם מותר למעסיק פוטנציאלי להאזין לשיחות טלפון שלי? לכאורה טריוויאלי. גם למועמד לעבודה (ובטח לעובד) מותר לנהל חיים פרטיים שישארו פרטיים ומותר לו להסתמך על זכות מינימלית לפרטיות. אבל מתברר שלשירות בתי הסוהר במרילנד זה לא היה מובן מאליו. הכל החל כאשר מועמד לעבודה יצא מראיון עבודה במחלקת בתי הסוהר של המדינה, וסיפר שהוא התבקש למסור את פרטי חשבון הפייסבוק שלו. המטרה היתה לראות את פעילותו של המועמד ברשת החברתית כדי לקבל עליו עוד מידע טרם ההחלטה על קבלתו לעבודה.