חוקי עבודה רבים מטילים אחריות אישית על מנהלים לוודא כי התאגיד בו הם מועסקים ממלא אחר חוקי העבודה, ומאפשר להטיל עליהם קנסות בשיעורים גבוהים (עד כחצי מיליון ש"ח!) אם לא יעשו כן.
ההגדרה של מנהלים בחוקי העבודה שונה מעט מההגדרה של "נושאי משרה" בחוק החברות. הגדרת "נושאי משרה" בחוקי העבודה כוללת בדרך כלל מנהל פעיל בתאגיד, שותף (למעט שותף מוגבל), או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום בו בוצעה העבירה (כמו למשל מנהל כספים או מנהל כח אדם).
נושא המשרה חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה בידי התאגיד או בידי מי מעובדיו. ובחלק מהחוקים אף נקבע כי כאשר נעברה עבירה בידי תאגיד, חזקה היא כי נושא המשרה בתאגיד הפר את חובתו זו, אלא אם נושא המשרה יוכיח באופן אקטיבי שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.
הנה כמה דוגמאות להוראות חוק כאלה:
חוק הגנת השכר– החוק מגדיר בין היתר את המועד לתשלום שכר עבודה, ואת החובה לתת לעובד תלושי שכר מפורטים. בנוסף קובע החוק כי מעביד אשר מנכה משכר עובדו סכום כלשהו לצורך העברתו לצד שלישי (למשל, מס הכנסה, קרן פנסיה, ביטוח מנהלים), ולא מעביר את הסכום ליעדו בתוך 30 ימים, דינו קנס בשיעור של עד 1,300,000 ש"ח. במידה ונושא המשרה ימצא אשם בהפרת חובתו הוא עלול לשאת במחצית הקנס הזה, היינו קנס העולה על חצי מיליון ש"ח.
אחד הצעדים הראשונים בהן נוקטות חברות רבות הנקלעות לקשיים כלכליים הוא אי העברת כספי העובדים (חלק העובד שנוכה משכרו של העובד) לקופות הגמל. חשוב לשים לב כי העבירה של אי העברת כספים שנוכו מהשכר ליעדם מוגדרת בחוק כעבירה חמורה מבחינת מדרג הענישה, וכי מצבה הכלכלי של החברה אינו מהווה צידוק או תירוץ לביצוע העבירה, גם אם משמעות הדבר היא כי החלופה היא הפסקת העסקתם של העובדים או הפסקת פעילות החברה. בית הדין לעבודה לא היסס להרשיע מנהל חברה באופן אישי בגין אי העברת כספים שנוכו המשכר לקופת הגמל, גם כאשר השתכנע כי מצבה הכלכלי של החברה היה בכי רע, והיא אף הגיע לכדי פירוק.
חוק שעות עבודה ומנוחה– קובע בין היתר את מספר השעות המירבי בו ניתן להעסיק עובד, את החובה לנהל רישום של שעות העבודה, את איסור ההעסקה בשבתות וחגים, ואת החובה לשלם בגין עבודה בשעות נוספות את התמורה הקבועה בחוק. בבית הדין לעבודה נדון כתב אישום שהוגש נגד מנהל כספים ברשת הסופרמרקטים ויקטורי בטענה שבאחד הסניפים הועסקו כמה עובדים מעבר ל-12 שעות ביום. בית הדין מתריע מפני עצימת עיניים כאשר המנהל רואה למשל את דוחות הנוכחות של העובדים או את תשלומי השכר, ומנהל הכספים מזוכה בסופו של דבר כי בית הדין השתכנע כי היה מדובר בענין נקודתי של כמה עובדים בודדים שהוא לא ידע עליו. במקרה אחר , הורשע מנהל החברה באופן אישי בכך שהחברה לא ניהלה רישום של שעות עבודתו של אחד העובדים, למרות שנוהל רישום חלקי, אך הוא לא ענה על דרישות החוק והטענה כי לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו נדחתה.
חוק עבודת נשים– קובע בין היתר מגבלות על אפשרות פיטוריהן של נשים בהריון ושל עובדים ועובדות העוברים טיפולי פוריות, קובע מגבלות לענין העסקת נשים בשעות הלילה, ועוד. נושא המשרה אשר לא פיקח ולא עשה כל שניתן למניעת עבירה בידי התאגיד, עשוי לחוב בקנס של עד 75,000 ש"ח. באחד המקרים, הרשיע בית הדין לעבודה את המנהלת הישירה של עובדת בהריון אשר פוטרה ימים ספורים לפני שמלאו שישה חודשים לעבודתה, וזאת למרות שהמנהלת לא היתה עובדת בכירה או "נושאת משרה", אלא רק מנהלת חנות. בית הדין השתכנע שהסיבה לכך שהמנהלת פיטרה את העובדת היתה הריונה, ועל כן חייב אותה לשלם קנס של 10,000 ש"ח, וכן פיצוי כספי לעובדת שפוטרה. בענין הזה כתב האישום הוגש גם כנגד מנהלת משאבי האנוש בחברה, אך היא זוכתה בדין.
האמור לעיל מהווה דוגמאות בלבד. מנהלים ובעלי תפקידים רלבנטיים צריכים להבין את האחריות המוטלת עליהם בקשר עם קיום חוקי העבודה. הם צריכים לפקח באופן אקטיבי, להתעניין, ובמידת הצורך לבקש הסברים וסיוע מקצועי. כדאי גם לערוך מעת לעת ביקורות יזומות על יישום חוקי העבודה.
שירה להט 