4 דברים שלא ידעתם על התארגנות עובדים

1.      לי זה לא יקרה?

רוב המעסיקים בטוחים שאצלם זה לא יקרה. שהתארגנות של עובדים (שרוצים להקים ועד ולהצטרף להסתדרות, ובהמשך מבקשים לחתום על הסכם עבודה קיבוצי) קורית רק במקומות עבודה של עובדים מוחלשים, כמו חברות שמירה וניקיון, או רק במקומות ציבוריים (כמו הרכבת, חברת החשמל, רשות שדות התעופה) או שרק עובדים מקופחים מנסים להקים ועד. ניסיון החודשים האחרונים מוכיח כמה זה לא נכון. כולנו קראנו בעיתונים על עובדי כלל ביטוח, פלאפון, ויזה כאל, והוט, שניסו להקים ועד עובדים ולהצטרף להסתדרות. אפשר להניח שהעובדים בחברות האלה מקבלים שכר העולה על שכר מינימום, ושזכויותיהן (בוודאי רובן) נשמרות והחברות נוהגות על פי החוק. לא מדובר בעובדים מוחלשים או קשיי יום, אלא פשוט בעובדים שרוצים להתאגד. לכן אף מעביד כבר לא יכול להיות בטוח שאצלו זה לא יקרה.

חייך, אכלת אותה?

מה קורה כשהמעביד חושב שהוא יהודה ברקן, ומחליט לצלם את עובדיו במצלמה נסתרת? מסתבר שזה לא כל כך פשוט, לעובדים יש זכות לבחור אם לקחת חלק ב"סרט" או לא. מעבידים רבים נוהגים להתקין מצלמות במקום העבודה, בדרך כלל כחלק מערך האבטחה. המצלמות מתעדות את הנכנסים והיוצאים, ולפעמים את הנעשה בתוך העסק. במקרים מסוימים התקינו מעבידים מצלמות ליד שעון הנוכחות, כדי לוודא את נכונות דיווחי הנוכחות.

כל עוד המצלמות גלויות והעובדים יודעים על קיומן, אין בכך בעיה. אמנם מדובר בפגיעה בפרטיות, אבל כאשר זה נעשה מטעמים לגיטימיים, וחשוב יותר, כאשר העובד יודע על כך- מותר למעביד לפעול כך. הבעיה מתעוררת כאשר המעביד לא רוצה לדווח לעובדים על התקנת המצלמות ובוחר להתקין מצלמות נסתרות.