מתי מענה למסרונים ולשיחות בסלולרי ייחשב כשעות עבודה

בית הדין דן בתביעה של עובדת שנדרשה לענות להודעות טקסט ולשיחות בסלולרי בשעות הערב, וטענה כי המדובר בשעות עבודה המזכות אותה בתשלום שעות נוספות. 

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב[1] נדונה תביעתה של עובדת לפיצויי בגין עבודה בשעות נוספות שביצעה לטענתה באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שלה. העובדת הועסקה כעורכת דין בחברה העוסקת ביזמות נדל"ן ותמ"א 38, והיא טענה שנדרשה לזמינות מוחלטת, ועל כן נאלצה לעבוד פעמים רבות "משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות, וגם עד חצות הלילה". בנוסף, לטענתה, התקשרו אליה מעסיקיה בכל שעה של היום והלילה, לרבות בסופי שבוע, ולרבות בימי חופשה ומחלה. העובדת טענה כי יש לראות את המענה שלה לפניות האלה כשעות עבודה, בגינן היא זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות.

סוגיית מענה למסרונים ושיחות בסלולרי מחוץ לשעות העבודה טרם נדונה בהליך משפטי בישראל ולכן בית הדין פונה למאמר[2] של שופטת בית הדין הארצי לעבודה, חני גנדלר אופק. במאמר המצוטט בפסק הדין סוקרת המחברת פסק דין אמריקאי ממדינת אילינוי, הקובע את הכללים הנדרשים על מנת שזמן העבודה במכשיר הסלולרי ייחשב זמן עבודה:

מגבלות חדשות על שימוש בטביעת אצבע ומידע ביומטרי אחר במקום העבודה

אל בית הדין הארצי לעבודה הוגש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, בו אישר בית הדין האזורי לעיריית קלנסווה לחייב (ללא התיעצות עם ארגון העובדים) את עובדות ההוראה של העיריה לדווח על שעות עבודתן באמצעות טביעת אצבע, וכן אישר בית הדין שלא לשלם שכר למי שלא עשו כן. הסתדרות העובדים ערערה על קביעות אלה.

בפסק דינו נדרש בית הדין הארצי לסוגיית הלגיטימיות של השימוש במידע ביומטרי על ידי המעסיק.

בית הדין עמד על מהות המידע הביומטרי, וטביעת אצבע בכלל זה, וקבע כי טביעת אצבע היא מידע פרטי-אישי של אדם, ומסירתה לאחר פוגעת, כבר בעצם המסירה, בפרטיות ובאוטונומיה של המוסֵר. מסירת טביעת אצבע, גורמת לאדם שמסר אותה לאבד את שליטתו על מידע הייחודי לו באופן מובהק, המאפשר זיהוי חד ערכי שלו ומהווה חלק מגופו (וזאת למרות שנטען כאן כי המידע הנאסף על ידי המערכת אינו מאפשר שיחזור של טביעת האצבע אלא הוא מידע חלקי בלבד שרק מאפשר זיהוי). השילוב של אופיו הייחודי של המידע מחד, ואובדן השליטה עליו מאידך, הוא-הוא היוצר את הפגיעה הן בפרטיות והן באוטונומיה. פגיעה נוספת ונפרדת בפרטיות ובאוטונומיה נגרמת כתוצאה מהסיכון הכבד לשימוש לרעה בטביעת האצבע או לשימוש בה שלא למטרה שלשמה נמסרה. לפיכך, על טביעת אצבע חולשות הוראות החקיקה והפסיקה הרלוונטיות לזכות לפרטיות.

שעות טיסה כשעות עבודה; ותשלום שעות נוספות

בית הדין הארצי הפך את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, וקבע כי שעות טיסה אינן זמן עבודה המזכה בשכר. בנוסף, עובד שמרבית עבודתו נעשתה מחוץ לחצרי המעסיק, אצל לקוחות, והוא נמדד לפי תפוקות, עדיין זכאי לתשלום שעות נוספות.

התובע בתיק זה נדרש במסגרת עבודתו לנסיעות עבודה לחו"ל. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי שעות הטיסה עצמן הן שעות עבודה המזכות את העובד בשכר, ועל כך הוגש ערעור זה לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי סבר כי שעות הטיסה הן כמו שעות הנסיעה אל מקום העבודה ובחזרה ממנו. החוק מגדיר שעות עבודה כזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה. בזמן הנסיעה אל ומהעבודה העובד אינו עומד לרשות העבודה, וכך גם בשעות הטיסה, ולכן נקבע כי אין לראות בזמן הטיסה כזמן עבודה. חשוב לשים לב שבית הדין הארצי סייג את קביעתו לנסיבות הספציפיות של התיק, כאשר הוגדר מראש בהסכם העבודה שהעובד יידרש לנסיעות לחו"ל והוא התחייב בהסכם העבודה לבצע את העבודה בכל מקום בו החברה מנהלת את עסקיה, ובית הדין ציין במפורש כי יתכן ובמקרה אחר התוצאה תהיה שונה.