מתי מענה למסרונים ולשיחות בסלולרי ייחשב כשעות עבודה

בית הדין דן בתביעה של עובדת שנדרשה לענות להודעות טקסט ולשיחות בסלולרי בשעות הערב, וטענה כי המדובר בשעות עבודה המזכות אותה בתשלום שעות נוספות. 

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב[1] נדונה תביעתה של עובדת לפיצויי בגין עבודה בשעות נוספות שביצעה לטענתה באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי שלה. העובדת הועסקה כעורכת דין בחברה העוסקת ביזמות נדל"ן ותמ"א 38, והיא טענה שנדרשה לזמינות מוחלטת, ועל כן נאלצה לעבוד פעמים רבות "משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות, וגם עד חצות הלילה". בנוסף, לטענתה, התקשרו אליה מעסיקיה בכל שעה של היום והלילה, לרבות בסופי שבוע, ולרבות בימי חופשה ומחלה. העובדת טענה כי יש לראות את המענה שלה לפניות האלה כשעות עבודה, בגינן היא זכאית לגמול עבודה בשעות נוספות.

סוגיית מענה למסרונים ושיחות בסלולרי מחוץ לשעות העבודה טרם נדונה בהליך משפטי בישראל ולכן בית הדין פונה למאמר[2] של שופטת בית הדין הארצי לעבודה, חני גנדלר אופק. במאמר המצוטט בפסק הדין סוקרת המחברת פסק דין אמריקאי ממדינת אילינוי, הקובע את הכללים הנדרשים על מנת שזמן העבודה במכשיר הסלולרי ייחשב זמן עבודה:

העלאת שיעור המצביעים? לא על חשבון המעסיקים

לפני ואחרי כל מערכת בחירות אנו שומעים פרסומים על העלויות העצומות הכרוכות בהשבתת המשק מעבודה ביום הבחירות. עלות השבתת המשק מעבודה מוערכת ב–1–2 מיליארד שקל, ללא העלויות הנוספות הנלוות ליום הבחירות. האם מדינת ישראל באמת יכולה להרשות לעצמה כזה אובדן הכנסה? האם זה מוצדק?
חוק יסוד הכנסת, שנחקק ב–1958, קבע כי יום הבחירות לכנסת יהיה יום שבתון. הרעיון מאחורי הקביעה היה הרצון לעודד את האזרחים להצביע. כך למשל, לפני כמה שנים עלתה ההצעה לקבוע יום שבתון גם במועד הבחירות לרשויות המקומיות, כדי לנסות ולהעלות את שיעורי ההצבעה הנמוכים למדי בבחירות אלה. מצד שני, יום השבתון ניתן לכולם, גם לאלה שלא מצביעים, ואולי דווקא השבתון עצמו, שמעודד טיולים ויציאה לחופשה, מביא לכך שהמטרה האמיתית של השבתון נשכחת, והאזרחים עסוקים בבילויים ולא רצים להצביע.

(כמעט) כל מה שרציתם לדעת על החופשה השנתית

לקראת חג הפסח מתכננים עובדים רבים את חופשותיהם. הנה כמה דברים שכדאי לדעת על הזכות לצאת לחופש ממקום העבודה:

מי קובע מתי יצא העובד לחופש?
הזכות לצאת לחופשה אין פירושה זכות לקבוע מתי ייצא העובד לחופשתו וזו פררוגטיבה ניהולית של המעסיק, הקובע את מועד החופשות. עם זאת מחויב המעסיק עפ"י פסיקת בתי הדין לעבודה להפעיל את סמכותו ככל הניתן תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו.
לפי לשון החוק, העובד זכאי לקבל את החופשה לקראת סוף השנה בה עבד, כך שיעבוד כל השנה ובסיומה יצא לחופשה. אולם בפועל, פרקטיקה מקובלת היא לחשב את זכאות העובד לחופשה על בסיס חודשי, ולאפשר לעובד לנצל את החופשה שצבר בכל נקודת זמן ולאו דווקא בסוף שנת העבודה.
גם מעבידים אשר מתעקשים ומעניקים את החופשה רק בסוף השנה, מחויבים על פי החוק לאפשר לעובד לנצל במהלך השנה לפחות שני ימי חופש, האחד מהם באחד המועדים הנקובים בחוק (ערב חג, צום גדליה, ל"ג בעומר, פורים, וכו'), והשני במועד לפי בחירתו של העובד.