קנסות של מאות אלפי שקלים למעסיקים שניסו להפריע לעובדים להקים וועד

הן חוק הסכמים קיבוציים והן פסיקות בתי הדין לעבודה ובית המשפט העליון, קובעים כי למעסיק אסור להפריע או להתערב בהתארגנות של עובדיו ובנסיונותיהם להקים ועד עובדים. בשני מקרים אשר נדונו לאחרונה בפני בית הדין הארצי לעבודה, פסק בית הדין פיצוי בסך מאות אלפי שקלים שעל המעסיקים לשלם להסתדרות בגין התערבות המעסיקים בנסיונות ההתארגנות של עובדיהם.

במקרה האחד[1], אישר בית הדין הארצי לעבודה את פסיקת בית הדין האזורי לעבודה, שקבע כי מעסיק ישלם להסתדרות העובדים פיצוי של 500,000 ₪, בגלל שהוא ניסה למנוע מהעובדים להתארגן (להקים ארגון עובדים ולהצטרף להסתדרות). בית הדין השתכנע כי המעסיק, חברת נטו מלינדה, מנעה את כניסתם של חברי ועד ופעילים לשטח המפעל; פירסמה מודעות על לוח המודעות ובקבוצות הווטסאפ בדבר חוסר הכדאיות בהתארגנות ובענין דמי החבר הגבוהים שהעובדים יידרשו לשלם להסתדרות; ופעלה להחתמת עובדים על טפסי ביטול הצטרפות להסתדרות.

החברה טענה כי גם אם הפעולות האמורות נעשו, הרי שהן נעשו על ידי עובדים או מנהלים מיוזמתם ועל דעתם ולא לבקשת החברה. אולם בהתאם להלכה המשפטית, שימוש במנהלים בדרג ביניים ואף דרג זוטר לצורך העברת מסרים כנגד ההתארגנות וניסיון לסכלה נופל אף הוא בגדר האיסורים החלים על המעסיק, ובדרך כלל את מדיניות הפעולה של המעסיק קובעת ההנהלה הבכירה, והיא מיישמת אותה באמצעות הממונים הזוטרים, באופן שגורם לעובדים לחוש מאוימים בכל הנוגע להצטרפותם לארגון. בנוסף, הפסיקה כבר קבעה כי ככל שהמעסיק טוען כי פעולות והתבטאויות של מנהלים בכירים, או זוטרים, או עובדים אחרים, בקשר להתארגנות עובדים במקום העבודה נעשו שלא על דעתו ובידיעתו – על המעסיק הנטל להוכיח טענה זו, ובאילו אמצעים נקט נגד מי שפעלו ללא רשותו, בשמו או מטעמו.

בקביעת סכום הפיצוי שתשלם החברה להסתדרות, התחשב בית הדין במספר הפגיעות בזכות ההתארגנות שביצעה החברה; מתן ביטוי לחומרה של שימוש באלימות פיזית שאינה מוצדקת; ההפרות התרחשו בשלב הראשוני והשברירי של המעבר מהתארגנות סמויה להתארגנות גלויה; הדרג הבכיר בחברה גיבה חלק מההפרות; גודלה של החברה והיקף עסקיה, עת לא הובאה מצד החברה שום ראייה על מצבה הכלכלי או נסיבות אחרות שיש בהם כדי להצדיק הפחתת שיעור הפיצוי; שיקולי הרתעת מעסיקים אחרים; והתחשבות בכך שחלק מההפרות אירעו עת החברה הופתעה מפעילות ההתארגנות שהחלה לפנות בוקר (בשעה 04:30) כשהמנהלים הבכירים של החברה לא היו באתר, ואף לא יכלו לקבל ייעוץ משפטי בנוגע לגבולות המותר והאסור.

יצוין, כי ההסתדרות ערערה אף היא על פסיקת בית הדין האזורי לעבודה וביקשה לחייב את החברה בסכום הפיצוי המירבי הקבוע בחוק העומד על כ-1.3 מיליון ₪, אולם שני הערעורים נדחו וסכום הפיצוי שנפסק על ידי בית הדין האזורי לעבודה- 500,000 ₪, נותר בעינו.

במקרה השני[2], שוב אישר בית הדין הארצי לעבודה את פסיקתו של בתי הדין האזורי, אשר חייב את מסעדת קפה נואר לשלם להסתדרות פיצוי בסך של 300,000 ₪, לאחר שבית הדין השתכנע כי המעסיק פעל על מנת לפגוע בהתארגנות העובדים, משלב ההתארגנות הראשונית (דהיינו מרגע הכרזת היציגות בחודש פברואר 2017), המשך בכינונה של היציגות (עם הודעתה של קפה נואר לפיה היא מכירה בהתארגנות), ועד להגשתה של בקשת הצד בבית הדין האזורי.  מנהלי המסעדה העבירו מסרים לעובדים בגנות ההתארגנות, ומשהמסעדה לא הצליחה לשכנע כי פעלה להוקעת התנהגות זו על ידי מנהליה, ראה בית הדין את המנהלים כפועלים מטעם המעסיק.

בנוסף, לאחר שהוועד כבר הוקם וההנהלה הכירה בו, המשיכו הפרות החוק על ידי כך שהוקם "ועד פנימי" שחבריו פעלו בתיאום עם הנהלת קפה נואר, בבחינת "ארגון מטעם", כשהמסרים שהועברו לעובדים על ידי הוועד הפנימי נועדו להפעיל לחץ על עובדים שלא להצטרף להסתדרות; בוצע שינוי בשיטת חלוקת הטיפים באופן חד צדדי ובדרך שנתפסה על ידי העובדים כאיום על הכנסתם; נעשתה פניה לעובדים באמצעות מכתב מהנהלת המסעדה, הכולל בין היתר הבעת עמדה לעניין התארגנות העובדים ומהווה, הלכה למעשה, ניסיון להפעלת לחץ אסור על העובדים; נרכשו קינוחים מגורם חיצוני בתקופה בה שבת קונדיטור המסעדה; בוצע ניוד של עובדים ממסעדה אחרת ומאולם אירועים הנמצאים תחת אותה בעלות; עובדים המעורבים בהתארגנות פוטרו או שבוצע שינוי חד צדדי בתנאי העסקתם; נשלח מסר לעובדים לפיו קפה נואר לא תקבל עבודה חלקית בדרך של שביתה מוגבלת בזמן, ועובדים ששבתו לא שובצו למשמרות למשך פרק זמן ממושך.

גם במקרה הזה, נותר סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית הדין האזורי לעבודה, 300,000 ₪, בעינו.

_{[1] עסק (ארצי) 30866-04-19 נטו מלינדה סחר בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה}

_{[2] עסק (ארצי) 20083-09-18‏ ‏ קפה נואר בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה הסתדרות הנוער העובד ‏והלומד}