בענין אשר נדון בבית הדין לעבודה בתל אביב[1], נדון ענינו של עובד בכיר אשר עבד אצל הנתבעת למעלה מ – 22 שנים, בשנים האחרונות בתפקיד סמנכ"ל שיווק ומכירות. במועד מסוים הודיעה לו החברה על ההחלטה לבטל את תפקידו, ולפטר אותו והציעה לו להציג את הפיטורים כהתפטרות ולקיים סיום העסקה בהסכמה. בפניה אל התובע על ידי יו"ר הדירקטוריון, הוא לא אמר כי הוא "שוקל" את פיטוריו, אלא סיום העבודה הוצג כענין מוגמר. יו"ר הדירקטוריון אף הציג את השימוע כענין פורמלי פרוצדורלי שצריך לקיים כדי לפטר, ולא כהליך מהותי, וכלשונו "אני חייב לבצע לך שימוע".
בית הדין קבע כי מדובר בפגם משמעותי בהתנהלות החברה, מאחר שהוא מעיד על כך שמטרתו העיקרית של השימוע סוכלה, כי השימוע לא בוצע "בנפש חפצה" וכי למעשה מדובר היה בצעד חסר משמעות. זאת מאחר שבליבת החובה לקיים שימוע לעובד לפני פיטוריו, עומדת המטרה של מתן הזדמנות נאותה לעובד להשמיע את טענותיו בנושא הפיטורים ולאפשר לו את ההזדמנות לשכנע את המעסיק לשנות את דעתו בנושא. זאת מבלי לגרוע מכך שבית הדין השתכנע שהיתה הצדקה ענינית לפיטורים מבחינת הצורך בייעול וחיסכון בעלויות השכר. בפסיקת שיעור הפיצוי לתובע, לקח בית הדין בחשבון כי הפגם שנפל בהליך הפיטורים של התובע הוא מהותי ומשמעותי. במועד הפיטורים, התובע היה בגיל 53, וידוע כי קיים קושי במציאת מקום עבודה בגילאים אלה, במיוחד בתפקידים בכירים כפי שהתובע מילא. בשקלול נתוניו האישיים של התובע (גילו), ותקו במקום העבודה, העובדה כי בסופו של יום, ההחלטה על הפיטורים התקבלה משיקולים לגיטימיים, אך יצאה אל הפועל באופן הפוגע בזכותו של התובע להליך פיטורים הוגן, ובשים לב גם לרמת השתכרותו של התובע וכן לפרק הזמן הממושך עד שמצא עבודה אחרת, מצא בית הדין להעמיד את הפיצויים בגין פיטורים שלא כדין על סך של 150,000 ₪.
[1] סע"ש 43128-01-16 שי שחר – אלטק בע"מ
שירה להט 