בית הדין הורה למעסיק להשיב לעובד ניכויים שהוא ניכה משכר העובד, בגין השתתפות עצמית בנזק שנגרם לרכב החברה ובגין אובדן ציוד של המעסיק.
בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של עובד להשבת ניכויים שנוכו משכרו על ידי המעסיק.
הניכוי הראשון היה בגין השתתפות עצמית בגרימת נזק לרכב. לרשות העובד הועמד רכב חברה, והעובד התחייב מראש בהסכם העבודה שלו לשאת בהשתתפות העצמית הקבועה בפוליסת הביטוח של הרכב בגין כל נזק שייגרם לרכב. אלא שהעובד לא נתן את הסכמתו לכך שסכום ההשתתפות העצמית ינוכה חד צדדית משכרו, וההסכם לא פירט את גובה ההשתתפות העצמית. המעסיק לא הציג לתובע הוכחה בדבר גובה הנזק או עלות התיקון. בית הדין קבע כי המעסיק היה רשאי לדרוש מהעובד לשאת בעלות תיקון הנזק על בסיס קבלות, אך הוא לא היה רשאי לנכות את הסכום חד צדדית משכרו.
בענין חיוב התובע בגין אובדן ציוד שניתן לו לצרכי עבודתו, הסכים העובד מראש בהסכם העבודה כי במקרה של אובדן או נזק לציוד, ינוכה משכרו שוויו של הציוד לפי עלות רכישתו בפועל של ציוד חלופי חדש על פי מחירון הספק. בית הדין קבע כי המעסיק לא הציג בפני העובד את מחירון הספק, ולכן אין מדובר בחוב קצוב שמותר לנכותו, אלא מדובר בסכום שנוי במחלוקת, ועל כן המעסיק חייב להשיב לעובד את מה שניכה לו מהשכר.
ההלכה הינה כי "חוב" המותר לקיזוז חד צדדי משכרו של העובד הוא רק חוב קצוב, שעצם קיומו ושיעורו אינם שנויים במחלוקת, ורק אם העובד הסכים מראש לעצם הניכוי (ולא רק לכך שהוא יישא בעלות). במקרה של מחלוקת, או במקרה של הסכמת העובד לשאת בחוב אך לא הסכמה לניכוי מהשכר, על המעסיק להתכבד ולתבוע את החוב מהעובד, ואין הוא רשאי לבצע ניכויים שלא כדין מהשכר.
(דמ (ת"א) 59140-10-17 אוריאל נאור – דיפנד טכנולוגיות לאבטחה בע"מ)
שירה להט 