במקביל לעובדים הרבים שהוצאו לחופשה ללא תשלום (חל"ת), יש הרבה עובדים שממשיכים לעבוד, ומתעוררות להם הרבה שאלות. יש עובדים שהמעסיק מבקש שימשיכו לעבוד כרגיל, מהבית או מהמשרד. אבל העובדים לא רוצים או לא יכולים מכל מיני סיבות.
מה לגבי עובדים שלא רוצים להגיע לעבודה? יש עובדים שחוששים להגיע לעבודה, כי הם חוששים שבמקום העבודה יש מישהו שהוא פוטנציאל הדבקה (למשל, כי הוא חזר מחו"ל, או שהם יודעים שהוא לא מקפיד על כללי הריחוק החברתי); או שהם חוששים מלנסוע בחבורה הציבורית בדרך אל ומהעבודה; או שהם בקבוצת סיכון ולכן חוששים במיוחד להידבק. העובדים האלה נדרשים להגיע לעבודתם, ואם הם לא יעשו זאת הם לא יהיו זכאים לשכר. מי שהחשש שלו להגיע לעבודה מגיע לרמה של מצוקה נפשית שמצדיקה זאת, יכול לבקש מהרופא אישור מחלה ולשהות בתקופת מחלה.
יש גם עובדים שחוששים להגיע לעבודה כי המעסיק לא מקפיד על כללי הבטיחות בכל הנוגע למניעת הידבקות. העובדים האלה יכולים לדווח על המעסיק למשרד הבריאות, וכמובן כדאי לעשות את זה רק אחרי שהם פנו למעסיק וניסו לפתור את הענין מולו.
יש אוכלוסיה נוספת של עובדים שרוצים אבל לא יכולים להגיע לעבודה, למרות שהמעסיק מבקש מהם. אלה העובדים שמטופלים בילדים קטנים שכעת אין להם מסגרות והם לא יכולים להיעזר בעזרה חיצונית כדי להשגיח עליהם, או עובדים שמגיעים לעבודה בדרך כלל בתחבורה הציבורית, שפעילותה הוגבלה. גם העובדים האלה, אם הם לא יגיעו לעבודה למרות שהתבקשו, או לא יעבוד מהבית כפי שהתבקשו, לא יהיו זכאים לשכר.
לפעמים העובדים האלה מבקשים מהמעסיק שיוציא אותם לחופשה ללא תשלום, אבל המעסיק מסרב כי הוא מעדיף שהם יתפטרו ובכך יחסכו לו כסף.
עובדים שיוצאים לחופשה ללא תשלום לא אמורים לעבוד במהלכה, ואסור למעסיקים לבקש מהעובדים אחרת. כמובן, שזה לא אומר שעובד לא יכול לסייע בענין נקודתי אם מתעורר, אבל זה אמור להיות באמת משהו שולי ונקודתי. העובדים לא אמורים להמשיך לבדוק מיילים באופן שוטף, לא צריכים להיות זמינים כל היום וכו'. לעובד בחופשה ללא תשלום מותר גם לעבוד במקום עבודה אחר, כל עוד זה לא נוגד את התחיבויותיו לשמירת סודיות ואי תחרות. מי שיעבוד במקום אחר, ההכנסה הזו כמובן תבוא על חשבון דמי האבטלה שלו.
אזכיר, כי שיקול הדעת הן לגבי השאלה האם העובד יכול לעבוד מהבית ואם לאפשר לו לעבוד מהבית, והן לגבי השאלה האם העובד הוא חיוני למקום העבודה ולכן נוכחותו נדרש במקום העבודה, היא שאלה שלמעסיק יש בה שיקול דעת בלעדי, והוא זה שקובע.
שימו לב, החוק מאפשר לעובדים לצאת מהבית לצורך הליכה לעבודה במקומות שמותר להם להמשיך לעבוד. האחריות לוודא את קיום הוראות החוק לגבי מספר העובדים במקום העבודה, הגעה של עובדים חיוניים בלבד, וכו'- היא של המעסיק. אם שוטר עוצר אדם במרחב הציבורי ושואל אותו למעשיו, העובד צריך להשיב שהוא בדרך לעבודה המותרת לפי החוק, והשוטר צריך להסתפק בכך. אין צורך באישור מיוחד או רשמי כלשהו.
שירה להט 